פסק-דין בתיק עמ"ה 001014/02

עניינם של ערעור זה הם צווים שהוציא המשיב למערער לשנות המס 1997 ו 1998 בהם הוסיף להכנסתו המוצהרת הפרשי הון בלתי מוסברים. הפרשים אילו נתגלו בהשוואת הון שערך המשיב לבין הצהרת ההון ליום 31.12.89(מש/1) לבין הצהרת ההון ליום 31.12.98 (מש/2).

 המערער היה בעל מניות ומנהלה של חברת ט.ר.ת. שיווק בע"מ (להלן- טרת) אשר הפסיקה את פעילותה בסוף שנת 1994. בשנת 2000 הורשע המערער על פי הודעתו בעבירות של הפצת חשבוניות פיקטיביות הן בעסקו הפרטי והן בחברת טרת. (גזר הדין - מש/5).

בנוסף להצהרות ההון היה בפני המשיב הדו"ח והמאזן הכספי של חברת טרת לשנת 1992 (מש/3 ומש/4). במאזן נרשם בסעיף התחייבויות שוטפות, התחייבות החברה כלפי בעל המניות (המערער) בסכום של 1,656,969 ש"ח. המשיב הסיק מכך כי התחייבות זו נוצרה בשל כספים שהעביר המערער לטרת. הסכום הנ"ל לא הוחזר למערער והפך הפסד הון בנסיבות הפסקת פעילותה של טרת. סכום זה הוסף על ידי המשיב במסגרת ההון העצמי להצהרת ההון ליום 31.12.98. עוד חישב המשיב את הוצאות המחיה של המערער והעמידם על סכום של 438,328 ש"ח. בשל הוספת שני סכומים אילו נוצר הפרש הון כאמור. בהמשך להלכת אליהו גלם ( ע"א 3656/96 אליהו גלם נ. פקיד שומה כפר סבא, מיסים יד/3 עמ' ה-1) יוחסו הפרשי ההון לשתי שנות המס "הפתוחות" 1997 ו 1998. במהלך הדיון אצל המשיב ביום 11.10.2001 הבהיר מייצגו של המערער, רו"ח אטינגר, כי המערער הזרים לחברה "סכומים נכבדים ביותר" עקב מצוקה כספית שנקלע אליה בטרת.  במהלך ההליך השומתי התבקש המערער באמצעות מייצגו להמציא כרטיס קניות ותיעוד חוץ (חשבוניות)  של חברת טרת אך דבר זה לא נעשה באותו מועד. במהלך שמיעת הערעור נאות המשיב לבחון מסמכים נוספים שהציג לו המערער.  בהמשך לכך נדרש המערער להמציא מסמכים לפי סעיף 153ב' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א -1961 . המשיב הגיש מסמכים אילו באמצעות העדה מטעמו הגב' ורד חדד : מאזן בוחן לשנת כספים 1992 של חברת טרת מש/12, מאזן תנועות של טרת ליום 31.12.1992 - מש/13, מאזן ליום 21.12.92 - מש/14, פקודות יומן - מש/15, קבלות על הכנסת מזומן ע"י המערער לחברה על סך 4,000,000 ש"ח. לאחר שבחן מסמכים אילו נמצאה לו למשיב תמיכה במסקנתו כי המערער הזרים סכומים ניכרים לטרת בשנת 1992.

המערער העלה טענה אשר לא נטענה בפני המשיב בשלב השומתי, והיא כי למעשה לא הייתה העברה של כספים במזומן מהמערער לחברת טרת. היתרה במאזן החברה משקפת, לדבריו, העברת סחורה, מלאי ורכוש קבוע מאת חברה בשם טומיפלסט שהייתה שייכת לאביו על המערער וכן מחברה נוספת בשם תומר פלסט שהיתה שייכת לו. החברות התמזגו לחברה אחת בשם טרת כשהמערער הוא בעל מניותיה.  המערער לא ידע לספר על עסקיה הקודמים של טרת משום שלדבריו החברות האמורות ( טומיפלסט ותומר פלסט) היו למעשה מופעלות ונשלטות עסקית וכלכלית על ידי אביו המנוח.

עוד טען המערער כי לא ניתן להסתמך על מאזן חברת טרת מאחר ורואה החשבון נמנע מלחוות דעה על הדו"חות הכספיים שהוגשו. במהלך עדותו של רו"ח אטינגר מטעם המערער, חזרה והושמעה טענה זו. במכתב שצירף המערער לסיכומיו מאת רו"ח אטינגר מציין האחרון כי המערער לא ידע את המתרחש בחברת טרת הואיל ואביו המנוח הוא שניהל את החברה והפעילה בפועל. אין בידי בית המשפט לקבל מידע זה באמצעות ראיה שהוגשה לאחר שתם שלב ההוכחות וכאשר המשיב מבהיר כי דברים אילו לא נטענו מעולם קודם לכן בפניו על ידי המערער או נציגו. המערער לא חלק על כך שהוא היה הבעלים של החברה ומנהלה הרשום, משכך אין הוא יכול לכסות בצלו של אביו המנוח כאילו לא ידע את שמתרחש בחברה. מה גם שעיון במאזן טרת ליום 31.12.92 (מש/3) מצביע על כי המאזן נחתם בידי המערער עצמו כמנהל החברה.  חתימת המערער מצויה באותו עמוד בו מצוינת ההתחייבות לבעל המניות בסך 1,656,969 ש"ח. 

סכום זה אינו נובע מ"פעולת יומן" של רישום התחייבות בשל העברת מלאי וסחורה מחברת טומיפלסט. המערער הזרים במהלך 1992 כספים לטרת. מש/16 הינן שלש קבלות שהוצאו על ידי טרת למערער בסך ארבע מליון שקלים חדשים ועל גבי הקבלות נרשם כי מדובר בהשקעת בעלים.  במש/12 - מאזן בוחן של טרת ליום 22.8.94, עמוד 7 מופיע תחת חו"ז עובדים ואחרים, תחת חשבון המערער זכות בסך 4,006,620 ש"ח, חובה 2349551.47 ש"ח ויתרת סגירה 1657068.53 -ש"ח בעמ' 4 לאותו מאזן רשומה טומיפלסט כאחד הספקים של טרת וניתן שם ביטוי לסכומי החיוב והזיכוי בשל רכישת מלאי או סחורות. עמ' 7 אם כך מהווה רישום של העברות כספיות ולא כהסברו של המערער בדבר יתרות הנובעות ממלאי וסחורות מטומיפלסט. עוד ראוי לציין כי לפי מש/12 לאביו המנוח של המערער לא היה כלל כרטיס חו"ז בטרת.  המקובץ תומך בעמדת המשיב כי פעילות טרת מומנה בדרך של הזרמות כספיות מאת המערער. המערער לא נשא בנטל לשכנע כי לא כך היו פני הדברים.  יוער כי המערער בחר שלא להעיד את מי שערכה את המאזן הבוחן האמור, מנהלת החשבונות קריין והדבר פועל לחובתו גם כן.

אשר לטענה כי לא עלה בידי המערער להביא מסמכים רלבנטיים, הרי שאין הוא יכול לצאת נישכר מאי שמירת הנהלת הספרים כנדרש. דו"ח שנת 1992  הוגש רק בשנת 1998 ובאותו מועד צריך היה המערער לשמור על ספריו וספרי החברות. זאת ועוד, על אף הטענה של העדר מסמכים, הרי שלאחר הגשת הודעת הערעור, נמצאו מסמכים באוגוסט 1994 אלא שאילו היו מסמכים חלקיים בלבד ואילו תומכים בעמדת המשיב כפי שהובהר לעיל. כך באשר לאי הסתמכות על ספרי טרת, הרי שאילו הם המסמכים שהוגשו למשיב. המערער לא המציא מסמכים אחרים או ראיות אחרות שיש בהם כדי לסתור. לא יכולה בנסיבות אילו להישמע טענה כי בשל אי עמידתו של רואה החשבון מאחורי הדוחות, בשל העדרם של מסמכים, הרי שאילו הם אינם דוחות ראויים להסתמך עליהם. על מה אם כן יכול המשיב להסתמך או לעשות בו שימוש לשם חילוץ הכנסתו שחייבת של המערער או לשם קביעת הונו אם לא על מה שהוצג בפניו על ידי המערער והחברה שבבעלותו?

בתשובה לתמיהת המערער בדבר אי הסבירות בקשר עם יכולתו הכלכלית להחזיק בסכום כה נכבד של ארבע מליון שקלים, מעלה המשיב סברה בסיכומיו כי בהמשך לפעילותו של המערער בעבר בקשר עם הפצת חשבוניות מס פיקטיביות, פעילות אשר גררה את הרשעתו, יתכן ועשה כך לא רק בשנים 1994-1993 אלא אף קודם לכן ומכאן מקור "עושרו". השערה זו זכתה להתייחסות המערער בתשובתו בעל פה בפני  "אבקש למחוק את הסעיף שמאשים שעשיתי עבירות בשנים קודמות. התקיימה חקירת מס הכנסה ומע"מ והוחלט כי הוצאת חשבוניות פיקטיביות היתה בשנת 1993 אחרי שהחנות נסגרה".  אין אני צריך להכריע בקשר עם השערה זו שמעלה המשיב שעה שאני מוצא כי  אין עדות התומכת בעמדת המערער כי מקור ההתחייבות לבעל המניות הרשומה בספרי טרת הינה בשל העברת סחורה ומלאי כאשר מנגד מצויות קבלות מפורשות המעידות על הזרמה כספית מאת בעל המניות הוא המערער.

באשר להוצאות המחיה - המערער בחר שלא למלא טופס "רמת מחיה"  על אף שנתבקש לעשות כן ואשר יכול היה לסייע למשיב לבחון את טענת המערער כי טבלת הוצאות המחיה הראויה ליישום במקרה שלו הינן טבלאות 5-6 של המשיב (מש/9) ולא 3-4 כפי שיישם בפועל. המערער לא הביא כל ראיה לסתור את עמדת המשיב או ראיה שיש בה כדי להבהיר מהי רמת החיים על פיה יש לחשב את הוצאות מחייתו. נושא רמת החיים לא הועלה על ידי המערער בנימוקי הערעור וגם לא באופן קונקרטי במהלך עדותו בפני .  אין בפני כל תשתית מטעמו של המערער מהי רמת החיים בה הוא חי בשנים הרלוונטיות לחישוב הפרשי ההון . אם  כך הרי שאין כל עיגון לבחינה או שלילת שקול הדעת שנהג המשיב בעת שבחר ליישם את טבלאות 3-4 לגבי המערער בקשר עם קביעת הוצאות מחייתו. משכך אין אני נצרך לאמינותו של המערער כפי שמפנה ב"כ המשיב המלומדת, שעה שהיא מביאה בסיכומיה דברים קשים שנאמרו על ידי בית המשפט עת גזר את דינו של המערער בתיק הפלילי, באשר ל"חרושת המרמה" שבנה המערער ובשלה הורשע.

לאחר שבחנתי את מכלול טענותיו וראיותיו של המערער אין בידי לקבל את ערעורו  מהטעמים שפורטו לעיל , באשר לא נשא הוא ולו במעט שבמעט לשכנע בדבר צדקת עמדתו ושלילת עמדת המשיב.

הערעור נדחה כאמור. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ש"ח וכן בשכר טרחת עורך דין המשיב בסך 17,500 ש בתוספת מע"מ.

לפני שאחתום פסק דין אני מוצא לנכון לציין כי גם במהלך דיון השלמת הטיעון, לאחר שלב הסיכומים, כמו לכל אורכו של הדיון בפני,  היה נכון המשיב להגיע להסדר עם המערער המתחשב באשר קרה אותו בשל מעידתו בעבר. הסדר אחרון שהוצע למשיב היה נוח הן בקשר עם חבות המס לתשלום והן בקשר עם אופן התשלום, אולם המערער בחר לדחות הסדר זה.  על מנת לאפשר למערער לשקם ולבנות את עצמו, לא בלתי נמנע כי על אף דחיית הערעור ישקול המשיב לחזור ולהציע למערער הסדר ברוח הסדר הפשרה שהוצע לו קודם למתן פסק דין זה.

ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ה (24 ביולי 2005) שלא במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

001014/02עמה052 אלטוביה מגן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: